- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ת"א 3334/09
|
ת"א בית משפט השלום באר שבע |
3334-09,3712-09
2.2.2012 |
|
בפני : גד גדעון |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ישי ולטמן עו"ד שירי ארדיטי נחום |
: כהן גיא עו"ד דבורה דיין |
| פסק-דין | |
1. זהו פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד, ובהתנגדות לביצוע שטרות שהגיש הנתבע, אשר עניינם טענות הדדיות של הצדדים, על רקע חוזה שכירות משרד שנכרת ביניהם. הוחלט לדחות את התביעה הראשית, לקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד, ולדחות באופן חלקי את ההתנגדות. להלן הנימוקים.
2. הנתבע הינו בעל הזכויות במשרד בבאר שבע, בו ניהל עובר לכריתת החוזה, משרד תיווך בשם "תיווך בן גוריון". התובע, אשר קיבל רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין, כשנה קודם חתימת החוזה, ביקש לטענתו, לשכור משרד תיווך פעיל, שיש לו מאגר לקוחות.
ביום 17.9.08, חתמו הצדדים על הסכם, לפיו שכר התובע את המשרד, על מאגר הלקוחות שלו, אתר האינטרנט של המשרד, וכן אביזרים שונים וריהוט שהיו במשרד. תקופת השכירות המוסכמת היתה שנה אחת, מיום 5.10.08 עד 4.10.09. דמי השכירות נקבעו על סך 2,800 ש"ח לחודש, בתוספת 14% מן הפדיון (כפוף להוראות קיזוז, מקום שחלק המשכיר בפדיון יעלה על 2,000 ש"ח). הנתבע התחייב שלא להשתמש במאגר הדירות ובנתונים, שהעביר לתובע במסגרת החוזה, במהלך תקופת השכירות, וכן התחייב, להעביר לתובע כל פניה לשירותי תיווך, במהלך התקופה האמורה. הצדדים התנו, כי כל איחור בתשלום סכום כלשהו ע"י התובע, יישא הפרשי ריבית בשיעור של 1.5% לחודש. בסעיף 8 להסכם התנו הצדדים: "אם יפנה השוכר את הנכס לפני תום התקופה הקצובה יהא חייב לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה הקצובה ולא יהיה זכאי לקבל מהמשכיר כל סכום מתוך דמי השכירות המוסכמים לעיל עד סוף התקופה הקצובה".
במבוא להסכם הוצהר, כי הנתבע יותיר במושכר, רהיטים ואביזרים "...שרשימתם מצ"ב להסכם זה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו ומסומנת באות "א"...". בפני ביהמ"ש לא הוצגה רשימת ציוד, המסומנת באות "א", כמוסכם. לטענת התובע, המסמך שצורף להסכם, הינו מסמך שהעתקו צורף כנספח "ב" לכתב התביעה. המסמך האמור, אשר התאריך הנקוב בו הינו 1.9.08, נערך על דף פירמה של הנתבע, הכולל רשימת רהיטים ומוצרי חשמל, טלפונים, שלטים, פרטי אתר האינטרנט של המשרד, מערכת ניהול ומאגר נתונים, ופירוט מספר נכסים שבטיפול המשרד, לרבות נכסים מושכרים, נכסים העומדים להשכרה, מפתחות של נכסים, משקיעים רשומים, וכן "נכסים למכירה אקטואליים...". לטענת הנתבע, והוא שצורף להסכם, הינו מסמך אחר, אשר התאריך הנקוב בו הינו 5.10.08 - מועד העברת החזקה במושכר לידי התובע. המסמך צורף כנספח א.2 לתצהיר הנתבע, ואשר כולל פירוט ריהוט, מוצרים חשמליים וציוד אחר, וכן רשימת הסכמים שנחתמו לפני יום 5.10.08. יצוין ויודגש, כי בעוד נספח ב' לכתב התביעה, איננו נושא חתימות כלשהן, הרי שאין מחלוקת, כי נספח א.2 לתצהיר הנתבע, חתום ע"י שני הצדדים. לטענת הנתבע, נספח ב' לתביעה, הועמד לעיון שוכרים אפשריים, שהתעניינו בשכירות המשרד, ולא היווה נספח להסכם. לטענתו, מקצת הפריטים שנכללו בנספח ב', הוזכרו במבוא להסכם שנחתם ע"י הצדדים, או בגוף ההסכם, ויתר הפריטים, הוספו בנספח שהוסף בסופו של דבר להסכם (נספח א.2 לתצהיר הנתבע).
3. אין מחלוקת, כי התובע חדל להשתמש במשרד, ונטש אותו בסוף חודש פברואר 2009, שכן לטענתו, התברר לו שהנתבע הטעה אותו עובר לכריתת ההסכם, באשר למאגר הלקוחות הפעילים, וכן הפר את ההסכם, כמפורט להלן. אין גם מחלוקת, כי התובע שילם לנתבע את שכר הדירה עד חודש דצמבר 2008, ובנוסף, שילם את שכר הדירה בגין חודש פברואר 2009, ואולם לא שילם את דמי השכירות בגין חודש ינואר 2009, ואת דמי השכירות לחודשים מרץ עד ספטמבר 2009.
4. התובע הגיש בתחילה, תובענה על דרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עתר להצהיר על בטלות ההסכם, מחמת פגם שנפל בכריתתו, כאשר הוטעה, לטענתו, ע"י הנתבע. בהחלטתו מיום 27.7.09, נעתר כב' השופט י.פרסקי, לבקשת התובע, להעביר את ההליך למסלול של סדר דין רגיל. בעלי הדין הגישו כתבי טענות חדשים, והנתבע הגיש תביעה שכנגד.
סמוך לאחר הגשת המרצת הפתיחה ע"י התובע, הגיש הנתבע, את ההמחאות המעותדות שנותרו בידיו, בגין יתרת תקופת השכירות לביצוע, בלשכת ההוצל"פ. התובע הגיש התנגדות לביצוע השטרות. בהחלטת כב' הרשם (כתוארו אז) ע.כפכפי מיום 7.9.09, ניתנה לתובע רשות להתנגד לביצוע השטרות. בהמשך, אוחד הדיון בתובענות.
בכתב התביעה טען התובע, כי החוזה נכרת תוך הטעיה, כמפורט להלן:
"התובע יטען כי החוזה בין הצדדים נחתם תוך הטעייתו והצגת מצג שווא ושלא בתום לב מצד הנתבע כפי שיפורט להלן.
א. בעת המשא ומתן לקראת כריתת החוזה הציג הנתבע לתובע עשרות מפתחות וטען כי כל אלה הינם לקוחות פעילים של המשרד, הציג אתר האינטרנט של המשרד אשר ישמש את התובע, מסר כי 2 הסוכנים אשר עובדים אצלו ימשיכו את עבודתם אצל התובע וכי כל שהוצג לתובע הינו חלק בלתי נפרד מהמושכר.
ב. אותן הבטחות נכללו בחוזה השכירות ואף פורטו בנספח המצ"ב לחוזה אולם בפועל כשהשכירות החלה, הסתבר לתובע כי על המפתחות שהוצגו לו במסגרת המו"מ אין כתובת או שם - כך שלא ניתן לדעת למי שייכת הדירה, לקוחות ששמם או כתובתם הופיעה מסרו לתובע כי הדירה לא אקטואלית כבר מזה חודשים, באתר האינטרנט נרשם שם ומס' הטלפון של הנתבע והתובע כלל לא הוזכר. לא היתה לתובע כל גישה לנתונים המופיעים באתר האינטרנט, ובנוסף לכל, אחד הסוכנים הודיע לתובע כי בכוונתו לצאת לחופשה שעליה הודיע לנתבע ולא שב לעבודתו.
ג. הנתבע לא הסביר לתובע כיצד לשנות את הנתונים באתר האינטרנט, לא הוריד את מס' הטלפון שלו מאתר האינטרנט וכן נמנע מלמסור לו את שמות בעלי הדירות אליהם שייכים המפתחות הבלתי מזוהים".
התובע טען, כי בהמשך התברר לו גם, שהנתבע הבטיח ללקוחות הבטחות שונות, אותן לא קיים, ועל כן, פנו אותם לקוחות אל התובע, בדרישה לקיים את אותן הבטחות ולהשיב לידיהם כספים ששילמו לנתבע. לטענת התובע, מעבר להטעיה שהטעה אותו הנתבע, הרי שבהתנהגותו הפר הנתבע את החוזה, ובהמשך, לא נענה לדרישות התובע, לתקן את ההפרות. עוד טען, כי "הבטחותיו הכוזבות..." של הנתבע, פגעו בשמו ובתדמיתו של התובע. התובע הוסיף וטען, כי בחודש אפריל חזר הנתבע ונטל חזקה במשרד, החליף את הצילינדר בדלת המשרד, והחל מחודש מאי 2009, המשיך לנהל מתוכו את עסק התיווך.
בכתב התביעה, נתבעה השבת דמי השכירות, אותם שילם התובע מתחילת תקופת השכירות, אשר הסתכמו ב-11,200 ש"ח, וכן פיצויים בסך 20,000 ש"ח עבור "...פגיעה בשם טוב", ו-20,000 ש"ח נוספים עבור "נזק בשל הטעיה, הצגת מצג שווא ועגמת נפש". סכום התביעה הראשית הועמד אפוא על 51,200 ש"ח.
הנתבע טען בכתב ההגנה, בין היתר, כי ההסכם שנחתם ע"י הצדדים, מיצה את כל ההסכמות בין הצדדים. לטענתו, לא הטעה את התובע, לא הציג בפניו מצג שווא לענין היקף הפעילות של המשרד או באשר למספר הנכסים האקטואליים, ולא הפר את ההסכם בדרך כלשהי. בין היתר, לדבריו, שיתף פעולה עם התובע, והדריך אותו בהפעלת אתר האינטרנט. בכתב התביעה שכנגד, תבע את יתרת דמי השכירות, עד תום התקופה הנקובה בהסכם, בסך 25,872 ש"ח, בתוספת סך 3,906 ש"ח, שהינם 14% מן הפדיון, כפי שעולה ממסמכים שקיבל מן התובע (וכן הוצהר, כי הסכום יתוקן בהתאם למסמכים שיתקבלו בעתיד), וסך 1,732 ש"ח, בגין שימוש ללא הרשאה, בתקציב הפרסום של הנתבע במקומון. בנוסף, תבע פיצוי בסך 30,000 ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה במוניטין, וסך 10,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו. סכום התביעה שכנגד הסתכם אפוא, ב-61,628 ש"ח.
בעלי הדין העידו לעצמם, ולא זימנו עדים נוספים.
5. התובע טען כאמור, כי נספח ב' לתצהירו, הינו הנספח להסכם, אשר אמור היה להיות מסומן באות "א", בהתאם לאמור במבוא להסכם, ואילו הנתבע טען, כי הנספח האמור, הינו דווקא נספח א.2 לתצהירו, כאשר נספח ב' לכתב התביעה, שיקף את מצב הנכסים שבטיפול המשרד, נכון למועד הוצאתו - 1.9.08, ונמסר לשוכרים אפשריים שפנו אליו, כאשר ביקש להשכיר את הנכס. סבורני, כי יש להעדיף את גרסת הנתבע לענין זה -
נספח ב' לכתב התביעה, המפרט, בין היתר, פרטי מאגר הלקוחות, פרטי אתר האינטרנט, ציוד, ריהוט, נתונים הנוגעים לפרסום, שילוט, ותשתיות תקשורת במשרד, נושא תאריך 1.9.08, ואיננו חתום ע"י מי מהצדדים. זאת, כאשר ההסכם נחתם ע"י הצדדים, ביום 17.9.08. הנתבע הסביר בחקירתו, כי לא יכול היה להתחייב לאקטואליות הנכסים ומאגר הלקוחות, נוכח הדינמיות האופיינית לעסקי תיווך, והעדר בלעדיות, ביחס לחלק הארי של הנכסים. בעוד גרסתו של הנתבע לענין זה סבירה והגיונית, הרי שהתובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך, שנספח ב' לתביעה, נושא תאריך שחל למעלה משבועיים ממועד חתימת ההסכם, ולכך שלא נחתם ע"י הצדדים.
נספח א.2 לתצהיר הנתבע, דווקא נחתם ע"י הצדדים, והתובע אף הודה, כי מסמך זה אכן היה נספח להסכם - לטענתו: "אני חתום על זה. גם זה היה חלק מההסכם. בנספח שאת מציגה לי, יש פה דירות שבהסכמה אפשרתי למר גיא כהן, לגמור את הטיפול בדירות האלה, ולזה היה מצורף הנספח עם הלוגו של גיא כהן". דא עקא, טענת הנתבע, לפיה שני המסמכים היוו נספחים להסכם, אינה מתיישבת עם העובדה, כי הרהיטים, ומוצרי החשמל שבמשרד, אשר פורטו בנספח ב' לתביעה, פורטו שוב בנספח א.2 לתצהיר הנתבע. על פני הדברים, אילו אכן נותר נספח ב', שהיווה למעשה חלק מההצעה שפרסם הנתבע, להציע הצעות לשכירות המשרד, כנספח מחייב להסכם, הרי שלא היה כל צורך ברישום פרטי הציוד ומוצרי החשמל בשנית, במסגרת נספח א.2 לתצהיר הנתבע.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
